חזית לאופק בע"מ נ' עיינות החוף בע"מ

החלטה

בפני בקשה לצו מניעה זמני שיאסור על המשיבה למכור או לבצע כל דיספוזיציה במקרקעין המצויים בחדרה והמזוהים כמספר חלקות בגוש 10009 ובגוש 10008 המפורטות בסעיף א' לבקשה (להלן – המקרקעין), וזאת להבטחת פסק בורר בתביעה הכספית שהמבקשת מתכוונת להגיש לבורר, שימונה מכוח תניית בוררות שבהסכם בין הצדדדים.

1.ביום 27.12.12 נחתם בין המבקשת (להלן – חזית לאופק), לבין חברת עיינות החוף בע"מ (להלן – עיינות) באמצעות מורשי החתימות מטעמה, הסכם לפיו נמכרו לחזית לאופק מחצית המקרקעין המפורטים ברישא לבקשה, בתמורה ל-6 מיליון ₪.

ההסכם כולל פיצוי מוסכם מוערך מראש ללא צורך בהוכחת נזק בסך מיליון ₪ (סעיף 11.2 להסכם), וכן תניית בוררות (סעיף 13.4 להסכם).

2.חזית לאופק שילמה לעיינות 3 מיליון ₪ על חשבון התמורה, בהתאם לתנאים הנקובים בהסכם, שאז נודע לה, להפתעתה, לטענתה, כי המקרקעין שנמכרו לה אינם כפי שתוארו ע"י עיינות, שכן שטח נכבד מהמקרקעין הופקע זה מכבר, באופן המקטין את שטחם בכמחצית. דרישתה מעיינות להפחית את התמורה המוסכמת בשים לב למידע זה, או לבטל את העסקה ולהשיב לה את התשלומים ששולמו על ידה – נדחתה.

בין לבין הודיעה חזית לאופק לעיינות על ביטול ההסכם, ואף עיינות לא טמנה ידה בצלחת אלא הודיעה לחזית לאופק כי אף היא מבטלת את ההסכם מכוח הפרתו ע"י חזית לאופק.

3.חזית לאופק טוענת כי עיינות הפרה את ההצהרות המהותיות אותן הצהירה בהסכם, לפיהן "המוכר מצהיר כי המקרקעין נקיים מכל חוב ו/או משכנתא ו/או שעבוד ו/או עיקול ו/או הערה ו/או כל זכות צד ג' אחרת..." (סעיף ה"והואיל" השני); ולפיהן: "... וכי לא רובץ על זכויותיו במקרקעין כל חוב, שעבוד, משכנתא, עיקול ו/או זכויות אחרות של צד שלישי..." (סעיף 4.1 להסכם), עת התברר בפועל, לאחר חתימת ההסכם, כי חלקים נכבדים מהמקרקעין הופקעו, וכי למעשה נמכרה לה רק מחצית משטח המתבטא ב-15 דונם בלבד (לאחר הפקעת שטח של כ-7 דונם), חלף מחצית ממקרקעין האמורים להיות בשטח כולל של 22 דונם.

4.עיינות לא הגישה כתב תשובה לבקשה לצו מניעה, ועמדתה העובדתית באשר לידיעתה או אי ידיעתה על דבר ההפקעות ועל גודל השטח המופקע - לא הובאה לפני ביהמ"ש ע"י מצהיר מטעמה.

בא-כוחה טען במהלך הדיון לפני היום, כי "אני משיב שכל מי שמעיין בנסח ידע על ההפקעה וכל בעלי המניות של חברת עיינות עיינו בנסחים לפני החתימה וראו את ההפקעה", אלא שלשיטתו הקרקע נמכרה as is, ללא ציון שטח, נציג חזית לאופק אף חתם על נסחי הרישום, ומשכך אין לו לבוא בטרוניה אלא על עצמו בלבד, ולא יישמע בטענה כי לא ראה את שכתוב בנסח. ב"כ עיינות אף מפנה לסעיף 5.1 להסכם בו צויין כי הקונה "מצהיר ומתחייב כי ראה ובדק את הממכר, סביבתו ומיקומו לרבות את מצבו הפיזי, תכנוני ומשפטי ברשויות השונות לרבות לשכת רישום המקרקעין, עיריית חדרה וכיו"ב וכי מצא את הממכר וסביבתו מתאימים לצרכיו ולמטרותיו".

5.מצהיר חזית לאופק לא מכחיש כי אכן חתם, במעמד חתימת ההסכם, גם על נסחי הרישום בהם מצויינות ההפקעות נושא טרונייתו, אלא שלטענתו ההסכם נחתם ביום 27.12.12 עת, וכעולה מנסחי הרישום, הקרקע נרשמה על שם עיינות רק ביום 24.12.12, דהיינו שלושה ימים קודם לחתימה, עת קודם לכן היו נסחי הרישום "קפואים" עקב תהליך הרישום, כך שלא היה סיפק בידו לבדוק את הרישום בצורה מדוקדקת, אף לא עשה כן במהלך החתימה על ההסכם משסמך על הצהרות נציגי עיינות.

יצויין שחקירתו הנגדית של מצהיר חזית לאופק לא נסתרה כלל, אם בכל הנוגע למצג שהוצג בפניו, אם בכל הנוגע לחוסר היכולת לעיין בנסחי הרישום עקב התהליך הרישומי שהושלם רק ביום 24.12.12, והן בכל הנוגע לגודל השטח שהופקע.

מנגד עיינות לא הגישה תצהיר נגדי.

6.הגם שדבר ההפקעות מופיע שחור על גבי לבן על נסחי הרישום עליהם חתמה חזית לאופק, עיינות לא מתכחשת לעובדה כי ידעה על דבר ההפקעה, אף לא נסתרה טענת מצהיר חזית לאופק כי עקב הליך הרישום שהושלם רק ביום 24.12.12 לא ניתן היה לעיין כדבעי בתיק הרישום בלשכת רשם המקרקעין, כך שהמסקנה לפיה יש לזקוף לחובתו את חתימתו על נסחי הרישום- אינה מחוייבת המציאות והסוגיה טעונה בירור.

לעת הזאת הודיעו שני הצדדים על ביטול ההסכם והצהירו כי כל אחד מהם עומד להגיש תביעה כספית נגד הצד השני: חזית לאופק מצהירה כי תגיש תביעת השבה על סך 3,000,000 ₪ שכבר שילמה, וכן תעתור לפיצוי המוסכם בסך 1,000,000 ₪. עיינות מצהירה כי תגיש תביעה גם בגין הפיצוי המוסכם וגם בגין נזק מיוחד שנגרם לה לטענתה, העולה לטעמה על הסך של 3,000,000 ₪ אותו היא אוחזת ואין בדעתה להשיבו, אף לא מקצתו.

7.משבוטל החוזה, לכאורה קמה זכותו של כל צד להשבה כך שאף בלי להיכנס לשאלה מי מהצדדים נושא באחריות להפרת ההסכם, חזית לאופק זכאית להשבת הכספים ששילמה, לפחות את חלקם. גם אין להמעיט בטענת הטעות המועלית על ידי חזית לאופק ולפיה לא הייתה מתקשרת בהסכם לו ידעה כי משטח הממכר נגרע שטח של 7 דונם, ולו עיינות היתה טורחת להבהיר לה את המצב לאשורו, בשים לב לכך שהמקרקעין נרשמו בטאבו רק שלושה ימים לפני חתימת העסקה.

8.בהחלטה מיום 29.12.13 ניתן על ידי צו ארעי האוסר על עיינות למכור או לבצע כל דיספוזיציה בכל שטח המקרקעין המפורט בבקשה והמהווה את הממכר נושא ההסכם.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, ולאחר שנתתי דעתי לצורך לאזן בין האינטרסים, אני סבורה כי על מנת להבטיח את זכותה של חזית לאופק לממש פסק דין שיינתן לטובתה, אם יינתן, והמחייב את עיינות להשיב לה את הסך של 3,000,000 ₪ ששילמה לה כמו גם פיצוי מוסכם בסך 1,000,000 ₪, אם ימצא שעיינות היא שהפרה את ההסכם, די בצו מניעה שיתייחס למחצית המקרקעין, דהיינו לאותם מקרקעין שרכשה חזית לאופק.

בה בעת אני גם סבורה כי ניתן להשיב למבקשת את הפיקדון בסך 25,000 ₪ שהפקידה לצורך הצו הארעי, וזאת בהינתן שהמשיבה אוחזת ב-3,000,000 ₪ ששילמה חזית לאופק ומסרבת להשיב אף חלק ממנו.

9.התוצאה היא כדלקמן:

א. הצו הארעי שניתן על ידי ביום 29.12.13 ישאר על כנו אולם יצומצם למחצית המקרקעין המפורטים בסעיף א' לבקשה והמהווים את הממכר נושא ההסכם מיום 27.12.12, וזאת עד למתן פסק בוררות בסכסוך שבין בעלי הדין.